ידוע, שהרב הקדוש מצאנז זי"ע (בעל "דברי חיים"), היה רגיל לומר, שהוא נולד בטבע קמצן גדול, אך הפך את טבעו, וכשהוא נותן צדקה, הוא נותנה בלב שלם ובנפש חפצה. וידוע ומפורסם, שהוא היה בעל צדקה כזה, אשר כמעט שלא שמעו הרבה דורות לפניו ולאחריו, אחד שייחלק כל כך הרבה צדקה, כי פיזר הון תועפות – לא יאומן כי יסופר.
אשר בנחל חלק מו מכתב ח' רצה
פעם אחת התבטא תלמיד חכם גדול לפני הרב הקדוש מצאנז זי"ע (בעל "דברי חיים"): מהיכן לוקחים את תורתו של הרשב"א? ענה ואמר לו הרבי זי"ע: אמרו נא לנו מהיכן לוקחים את קדושתו של הרשב"א? ורמז לו, שהא בהא תליא, אם אדם זוכה לקדושה – זוכה לתורה, כי הם תלויים אחד בשני, תורה צריכים ללמוד בטהרה, ואי אפשר להגיע אל שלמות התורה רק כשהוא טהור.
אשר בנחל חלק מו מכתב ח' רצו.
ידוע שהרבי מצאנז זי"ע לא הניח בבית שום דבר, אלא הכול חילק לעניים. עד שילדיו ידעו, שאם האמא תיקנה להם בגדים חדשים לחג הפסח, הם צריכים להחביאם, כי אביהם תכף ומיד היה לוקחם, ואומר: לכם מספיק הבגדים הבלויים שלכם, ישנם יתומים שאין להם מה ללבוש. וידוע, שבעת הדלקת נרות חנוכה, היה דבוק בהקדוש ברוך הוא, והיה בטל ומבוטל לאין סוף ברוך הוא, ובכה המון בכיות. ופעם אחת הדליק את הנרות, וכל כמה דקות שאל את ילדיו: האם חלפה חצי שעה?! וכשקיבל תשובה שלילית, המשיך להתבודד ושוב שאל: חלפה חצי שעה וכו', וכשעבר הזמן, נטל את החנוכיה של כסף, ונתנה למשכון, את הכסף חילק לעניים.
נמצא מכל זה גדולת מעלת הצדיק. שמוסר נפשו בעבור הזולת בלא להסתכל על שום דבר. ולבסוף הייתה עליו מחלוקת גדולה מאוד, שרצו להכניסו בבית סוהר, אך הקדוש ברוך הוא הצילו, ומי שרצה להכניסו לכלא, אותו הכניסו תחתיו. נמצאנו למדים מכל זה מעלת הצדיקים הגדולים, שמוסרים נפשם ובני ביתם וכל כולם העיקר להציל את עם ישראל, וגודל רחמנותם אין לתאר ולשער כלל.
אשר בנחל חלק מו מכתב ה' תלז