ידוע, שעל מוהרנ"ת ז"ל היה הרבה מחלוקת, כל תלמידי רבנו ז"ל חלקו עליו, כשנפטר בערב שבת, פרשת ויגש תר"ה, היה זה שעתים לפני כניסת שבת, אבל אצל מוהרנ"ת כבר הדליקו את הנרות לכבוד שבת. ואנשי שלומנו אומרים, שהיו יכולים לקברו עוד לפני שבת, כי בית העלמין היה לא רחוק, אלא כעשר דקות הליכה, ומדוע לא קברוהו בערב שבת, אשר חכמינו הקדושים אומרים (כתובות קג:): מת בערב שבת – סימן טוב לו, אלא שמעו מפי מוהרנ"ת ז"ל שאמר, כי לפני שאני עולה למעלה, אני רוצה להישאר עוד לילה אחד בזה העולם; ובשביל הדיבור הזה השאירו אותו, ושכב על הארץ מעוטף בתכריכים בחדר אחד, ובחדר השני התפללו כולם כל השבת, בליל שבת כשסיימו את התפילה, ועברו דרך החדר של מוהרנ"ת ז"ל ששכב שם, עבר שם הרב הקדוש רבי אהרן מברסלב זי"ע ( שהיה ממובחרי תלמידי רבנו ז"ל, בעל מקובל גדול, ובעל השגה נפלא, והיה מייחד ייחודים וכו'), וצעק: ר' נתן, כל הארגז של אור רבנו ז"ל נמצא אצלכם.
וכשהתלמיד של מוהרנ"ת ז"ל -ר' נחמן טולטשינער ז"ל, סיפר את זאת לבנו ר' אברהם בר' נחמן ז"ל, בעל מחבר ספר 'באור הליקוטים', ענה ואמר: היו צריכים לדעת זאת בחיים חיותו של מוהרנ"ת ז"ל, כי על מוהרנ"ת ז"ל הייתה הרבה מאוד מחלוקת, וביזהו וחרפוהו בחייו, ורק כשנפטר ידעו כולם, שאור רבנו ז"ל מונח אצלו.
אשר בנחל חלק מ"ח ח' תתיב.
ידוע הסיפור, שמוהרנ"ת ז"ל הלך פעם עם אחד מאנשי שלומנו להתבודד, ולפתע נעצר באיזה מקום והסתכל הרבה זמן, ופרץ בבכי רב, וכשנרגע, היהודי שליווהו התאזר בעוז ושאלו: רבי נתן, מדוע הסתכלתם על האדמה ובכיתם כל כך? וענה ואמר מוהרנ"ת ז"ל: התעורר בי הרהור תשובה גדול, שסוף כל סוף אהיה בתוך האדמה. בדרך כלל שאדם הולך לקנות בית, הוא מסתכל היטב על טיב הבית, כמה חדרים ישנם בבית, מה יעשה בחדר זה ובחדר זה וכו', אני נתעוררתי פה בתשובה.
למוהרנ"ת ז"ל היו בתחילה הרבה תלמידים, ואחר הסתלקותו דיברו מהשבח שלו.
והיה שם אחד שאמר: מה אתם עושים עסק ממוהרנ"ת ז"ל, הלא אני ראיתי אותו לאכול אטריות עם גבינה. ענה ואמר תלמיד אחר: ומה אתה חושב, משה רבנו לא אכל אטריות עם גבינה?! ולכן איננו כבר משה רבנו?! ולי סיפר ר' לוי יצחק [בנדר] ז"ל על אחד מזקני אנשי שלומנו, אדם חשוב מאוד, שפעם ר' לוי יצחק דיבר בבית הכנסת מגדולת ר' אברהם בר' נחמן שעבד את הקדוש ברוך הוא וכו', והזקן ההוא קם והחל לצעוק: מה אתה מדבר ממנו גדולות כל כך הרבה, הלא ראיתיו לשתות הרבה תה וצנימים (כי סבל מאוד על המעיים, ולכן הוצרך לשתות תה הרבה ולאכול טוסט).
ור' לוי יצחק ז"ל צחק אלי ואמר: הרואה אתה, זה מה שמחזיק ממנו?! בוודאי ששתה תה וצנימים, ומה בכך?! אבל את עבודתו הקדושה אין יכולים לקחת ממנו.
אשר בנחל חלק נ מכתב ט' שלב.
מוהרנ"ת ז"ל נסע פעם עם תלמידו ר' אפרים בן ר' נפתלי ז"ל, והיה אז שלג כבד מאוד, ובדרך העגלון לא היה יכול לנסוע יותר, והוצרכו לרדת מהעגלה וללכת רגלי בתוך השלג העמוק, ונתאנח ר' אפרים ז"ל, ואמר למוהרנ"ת ז"ל בזו הלשון: ווען קומט מען שוין אהיים? (מתי נגיע כבר הביתה)? כי השלג חדר והיכה בפניהם, והיה קור עז מאוד, ענה ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל: מה יהיה כבר אם תבוא הביתה? הרי זה לא יפטור לך את הבעיה, אדרבה בביתך יהיו לך מניעות מאשתך ומילדיך וכו' וכו', אבל אני משתוקק להגיע אל הבית האמתי והנצחי (איך בענק אנקומען צום אמת'ן היים).
אשר בנחל חלק עד מכתב ט"ז עא.