ולקח רבנו ז"ל את האיש שסע עמהם מכפר וואלחיוויץ. והתחילו לנסוע לעיר קאמיניץ. וכל נסיעתו הייתה בפשיטות גמורה, כדרך שאנשים פשוטים נוסעים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום. אף על פי שכבר היה אז רבנו ז"ל מפורסם בעולם, אף על פי כן הזהיר את האיש, שלא יפרסמו כלל בשום מקום, כי נסע בהעלם גדול כדרך הסוחרים.
והגיעו לעיר קאמיניץ, שהיא כמאה וחמישים קילומטרים מעיר מעז'בוז'.
ואז באותה העת לא היה רשאי שום יהודי לדור בקאמיניץ ולא ללון שם באותה העיר, רק כל היהודים היו דרים חוץ לעיר. וכל מי שהיה לו איזה עסק בתוך העיר, היה נכנס לתוך העיר ביום והיה רשאי להיות שם כל היום, ובלילה הוכרחו כל היהודים לצאת מן העיר, כי לא היה רשאי שום יהודי ללון שם כמפורסם.
ונכנס רבנו ז"ל אל תוך העיר עם האיש שהיה עמו אז, והיו שם יחד כל היום עד הלילה.
ובלילה, שכל היהודים יצאו מן העיר כנהוג אז, ציווה רבנו ז"ל לאיש שהיה עמו, שגם הוא יצא מהעיר.
וציווה אותו, שלמחרת ייכנס אל תוך העיר וימצא אותו במקום הזה. ויצא האיש מן העיר בתוך כל היוצאים, ורבנו ז"ל נשאר שם לבדו בתוך העיר.
ושום בריה לא הרגישה בו. ומה שעשה כל כל הלילה, נעלם מעין כל חי.
וביום המחרת נכנס האיש ובא אל המקום, שאמר לו רבנו ז"ל, ומצא אותו שם. ואחר כך נכנס רבנו ז"ל עם האיש לתוך כמה וכמה בתים, ועשו להם איזו שייכות לכנוס שם. ובקצת בתים ציוו ליתן להם יין שרף וכיוצא בזה. והיו בתוך הרבה בתים מאוד.
ואין שום אדם בעולם יודע כוונתו, מה עשה שם. ואחר כך נסע משם לעיר מעז'בוז' וקיים הבטחתו לאמו הצדקת, לילך אל הקבר של הבעל שם טוב הקדוש ז"ל, וכן לקח עמו את ר' שמעון כאשר הבטיחו, נפרד מהוריו הקדושים וחזר משם אל ביתו בעיר מעדוועדיווקע. ואחר כך אחר שלן רבנו ז"ל בעיר קאמיניץ – מאותו העת והלאה ניתנה רשות ליהודים אנשי קאמיניץ לדור בתוך העיר.
(ובספרי היסטוריה מובא, שאותה הרשות ליהודי קאמיניץ לדור בתוך העיר קאמיניץ בתוך העיר ניתנה להם על ידי פאלוס הקיסר בשנת 1979 למספרם).