מסופר על הגאון רבי חיים עוזר ז"ל, שהיה רב בוילנא, ופעם נחלה מאוד, ושלח אותו הרופא למקום נידח, שיש שמה מעיינות של תרופה, ואמר לו הרופא, ששם יתרפא, כי המים שמה מאוד מאוד מסוגלים לרפואה למחלתו, וזה היה ימים הנוראים, ומרוב מחלתו לא הייתה לו ברירה, והיה צריך לנסוע לשם, אבל הצטער מאוד, שאיך הוא יבלה באיזה מקום נידח בימים הנוראים, והייתה לו עגמת נפש גדולה מאוד מאוד מזה.
ויהי היום, בעת שהיה מטייל במקום המרפאה לצרכי רפואתו, והנה רואה יהודי מקדמו בשלום, והחזיר לו שלום, ושאל את היהודי: "מאין אתה?" ענה ואמר, שבא מארצות הברית. "ולאן פניך מועדות"? ענה ואמר: "אני נוסע לפטרבורג, כי שם היה לי אח ונפטר, והשאיר אלמנה ויתומים רכים, ואני הולך להתחתן עמה, כי חבל שתתחתן עם איזה זר. וכך אני אגדל את האחיינים שלי".
ונבהל הגאון מאוד, ואמר: "אתה יודע על פי התורה, שאסור לקחת אותה כשיש לה ילדים, וזה פסוק מן התורה", ענה ואמר היהודי: אני איני שומע את אף אחד, ואיני נכפף אל שום בריה שבעולם, החלטתי וזה מה שאני הולך לעשות, רק עם הגאון הרב הראשי מוילנא יגיד לי, אותו אני מציית", ענה ואמר הגאון רבי חיים עוזר ז"ל: "אני הוא הרב הראשי של וילנא, (ונתן לו סימנים), ולכן אני גוזר עליך, שאסור על פי דין תורה להתחתן", והשתכנע, ואז ראה הגאון את השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא שסיבב שיחלה, ויצטרך לבלות את הזמן היקר בימים הנוראים באיזה מקום נידח, שבקושי היה שם מניין, והצטער בחינם למה היה צריך להיות שמה, בשעה שהציל יהודי מלעבור עבירה.
רואים מזה גודל השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא, שלפעמים מסבבים את האדם, אף שהוא רוצה לנסוע לאיזה מקום, ופתאום הוא מוצא את עצמו במקום אחר ההפך לגמרי, ויש לו צער: "הרי רציתי לנסוע לימין, והנה אני מוצא את עצמי בשמאל", אך אסור לו ליפול בדעתו, כי סימן שאתה עכשיו נמצא במקום הזה, כי אתה צריך למצוא נשמות שהן שייכות אליך, והם נפלו בפח או במלכודת כזו, שרק אתה יכול להוציא אותם, ולתת להם ספרי רבנו ז"ל.
אשר בנחל חלק עה מכתב טז רנט