רצא – אני מטבעי אדם כעסן – מה התיקון שלי?
אודות הכעס שיש בך, עליך להיות רגיל בטבילת מקווה בכל יום, ובפרטיות ביום שהיית בכעס, לא יתכפר לך בשום אופן בלי טבילת מקווה.
וראוי לך לכווין שם קנ"א כזה: אל"ף, ה"ה, יו"ד, ה"ה, העולה כמניין מקווה. וראוי לך לטבול עשר טבילות , ולכווין בכל אות אחת מהשם הנ"ל, ותתחרט מאוד מאוד, ותתוודה במקווה: "ריבונו של עולם, אני מקבל עלי, שלבל אכעס מהיום והלאה", ואז "ושב ורפה לו".
(אשר בנחל, כרך כד', מכתב ג' תתכו, שנת תשמ"א)
רצב – האם אשת כהן מעוברת מותר לילך לקברי צדיקים?
מעולם לא שמעתי שאשת כהן שהיא מעוברת שאסור לה ללכת לבית עלמין. מכל שכן כשהולכים על קברי צדיקים אין בזה שום דבר.
אדרבה, ראוי להיות רגיל בעת העיבור להיות אך ורק בקברי צדיקים ולהתפלל הרבה על הולד שיצליח בתורה וביראת שמיים, לכן ראה שאשתך תסע אל ציון רבנו ומוהרנ"ת והבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ואמר רבנו (ספר המידות אות צדיק סימן קע"ג) על ידי השתטחות על קברי הצדיקים הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך.
לגבי הלכה בעניין אשת כהן מעוברת, עיין (משנה ברורה סימן שמג סעיף קטן ג') אשת כהן מעוברת שקרבו ימיה ללדת מותרת להיכנס לכתחילה באוהל המת דאף שנראה לנו שוודאי תלד שם ולד, ושמא יהיה זכר ויטמא, אפילו הכי מותר.
וכן (חיי אדם כלל סו דין חינוך הקטן) אשת כהן מעוברת, מותרת להיכנס באוהל המת, ותינוק שישן באוהל המת, אין צריך להקיצו, עיין שם.
(אשר בנחל, כרך קנה, מכתב ב' תשסב, שנת תשס"ו)
רצג – מה הן העצות להצליח בחיים?
מה אומר לך, אם אתה רוצה להצליח, ראה לומר בכל יום ויום כמה דפים גמרא בלי רש"י ותוספות, כי לימוד גמרא הוא מסוגל להצלחה.
וכלל זה תנקוט בידיך, כי ביום שתאמר כמה דפים כסדרן בסדר הש"ס, אזי תצליח מאוד מאוד.
וכן תראה לברך ברכת המזון מתוך סידור דיקא, ואז תצליח בפרנסה, כי ברכת המזון בקול גדול ומתוך הסידור דיקא, מסוגל מאוד מאוד לפרנסה ולהמשכת השפע.
(אשר בנחל, כרך כה', מכתב ג' תתקיב, שנת תשמ"א)
רצד – מהי עיקר העצה בהצלחת חינוך הילדים בדור שלנו?
בדור הזה עיקר העצה בחינוך, לחנך את הילדים רק על ידי הידברות, ולהראות להם הרבה אהבה וחום, ולתת להם הרבה תשומת לב, ובזה יצליחו לחנכם בדרך הנכונה.
(אשר בנחל, כרך כה', מכתב ג' תתקיט, שנת תשמ"א)
רצה – מה המקור לומר בכל יום ח"י פרקים משניות?
מה אומר לך! רבנו כבר נתן תיקון לכמה מאנשי שלומנו, וביניהם מוהרנ"ת, שיאמרו בכל ח"י פרקים משניות (עיין שיחות הר"ן, סימן קפה), שכתוב שם "לכמה אנשים ציווה לומר ח"י פרקים משניות בכל יום", עיין שם.
לכן שלא יבלבלו לך מהיכן קיבל את זה?!
ידוע, אשר המגיד הגדול רבי מרדכי מטשרנוביל זי"ע כתב הנהגה זו בספרו 'ליקוטי תורה', ועד היום נכדיו שהם אדמו"רים, אומרים בכל יום ח"י פרקים משניות.
אשר זה מובא עוד מתלמידי האריז"ל, כמובא בספרי רבי מאיר פאפריש זי"ע, שכך יש קבלה מרבי מחיים ויטאל זי"ע, שבוודאי קבלה מרבו האריז"ל, שסגולה לנשמה לומר בכל יום ח"י פרקים משניות.
וכן מספרים על ה'צמח צדיק' זי"ע, שגם הוא היה גורס בכל יום ח"י פרקים משניות. היה לו תלמיד רבי שלמה זלמן זי"ע, בעל מחבר שאלות ותשובות 'תורת חסד', והיה רבה של לולבלין, ובערוב ימיו עלה לארץ ישראל, והיה גר בירושלים.
היה גאון עולם, מוח חריף, והיה רגיל לומר בכל יום בעל פה ח"י פרקים משניות. וכן מובא בהקדמת המשניות עם פרוש מעשה אורג, מהרב הקדוש מקומארנא זי"ע: "בני, אפילו בעל בית פשוט, שירגיל את עצמו לגרוס בכל יום ח"י פרקים משניות, וזה חיות לנפש האדם"… עיין שם.
על כל פנים אל תהיה בטלן! כל יום ויום תגרוס ח"י פרקים משניות, וזה יכניס בך חיות, ולא תסתובב משועמם שתבוא לידי שטויות … פגם הברית… רחמנא ליצלן.
דע לך, כי התורה מטהרת את נפש האדם מכל מיני חלודה. לכן אל תהיה בטלן! תגרוס בכל יום ח"י פרקים משניות, ותינצל משעמום.
(אשר בנחל, כרך פ', מכתב יז תרו, שנת תשנ"ב)
רצו – איזה שם כדאי לקרוא לבן שנולד לי?
תשמור מאוד מאוד לא לתת שם לבן על שם אישה, כי אני בעצמי מכיר כמה שקיבלו שם נקבה על שם זכר, כגון: יהודית על שם יהודה, וסובלים כל החיים כל מיני צרות, וכן כמה שמות שנתנו לזכר על שם נקבה, ומסכן התינוק או התינוקת שסובלים סבל גדול. אסור להחליף מזכר לנקבה ומנקבה לזכר.
ובכלל צריכים להישמר מאוד בעניין השמות, כי אנו רואים שאלו הרשעים הערב רב נותנים שמות בדויים מאוד: טל, אילן, שחר וכו' ולא בחינם שהילדים סובלים, כי נותנים שמות על שם אבנים וחיות ופרחים וכו', ולכן תיזהר מאוד מאוד בדבר זה, תיתן שם אחר צדיק, וזה יועיל מאוד לילד.
(אשר בנחל, כרך כה', מכתב ד' נח, שנת תשמ"א)
רצז – האם אמירת תיקון ליל שבועות ואמירת תיקון חצות שייך גם לנשים?
אודות אמירת התיקון בליל שבועות, וכן אמירת תיקון חצות, מובא בפרוש מגורי האריז"ל, שזה שייך גם לנשים.
(אשר בנחל, כרך כו', מכתב ד' קא, שנת תשמ"א)
רחצ – אומרים בשם ה"חפץ חיים" שהתנגד שבחור ילך עם פאות – האם זה נכון?
אודות הפאות וכו', רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן יז) "שלפעמים יהודי מנענע עם הפאות שלו, וגורם שעשוע גדול אצלו יתברך". וצריכים לשמוח מאוד מאוד שהולכים עם זקן ופאות.
היה אחד מאנשי שלומנו בשם רבי ישראל קארדונער, שקודם שהסתלק מזה העולם התפאר ואמר:
"תודה לאל, שאני הולך מזה העולם עם זקן ופאות".
ושמעתי מאחד ממשפחת ה"חפץ חיים", שפעם דיבר דברי מוסר והתעוררות אל תלמידי בישיבתו, ואמר בזו הלשון:
"הן אני לא חושד באף אחד שלא הולך עם פאות, אבל זה חילול ה' שהפאות אינן ניכרות על הפנים".
ולכן זהו שקר מה שאומרים בשמו, אדרבה, ידוע איך הוא מסר נפשו לקיים כל מצווה ומצווה, ובפרט מצווה שנעשתה בזויה וכו', על זה עמד חזק, וחיבר הרבה ספרים.
(אשר בנחל, כרך כו', מכתב ד' קכה, שנת תשמ"א)
רצט – בעלי שומע בקול החברים ואינו מתחשב בדעתי – מה עלי לעשות?
אשיה הרואה שהבעל שומע בקול חבריו ועושה רצונם, ולא בקולה, עליה לידע שאין לו ביטחון עצמי.
והיות שהוא אינו חושב שאשתו כגופו, והיא עצם מעצמיו, אזי כל אשר היא אומרת, אינו נוגע לו, ולא נכנס בלבו ובדעתו כלל.
לכן עיקר העצה בעבורה – לבנות לבעלה את הכבוד העצמי, לכבדו וליקרו, ובזה היא מגדלת דעתו, וכך יכולה לשבור את לבו אליה.
כי טבע האדם שרוצה להיות משהו, וזה טבע הבריא, כמו שכתוב (דברים כ, יט): "כי האדם עץ השדה", אדם נדמה כאילן, אשר צומח וצומח וכו',ואם מעכבים אותו באיזה מקום, אף שיצמח עקום, אבל תמיד יעלה מעלה מעלה, כי רוצה לטפס ולעלות, כך אדם, שרוצה לגבוה לעלות ולהתגדל, ואם לא ימצא קרקע פורייה לזה בבית, אזי יחפש את זאת בחוץ אצל חברים וידידים.
על כן עיקר העצה במצב כזה, שהבעל איננו רוצה לשמוע כלל לדברי אשתו, שהיא תהיה פקחית. וכל אשר רוצה – תיתן לו, וכך תבנה לו את הביטחון העצמי, ולא יארך זמן רב, ויזכו לשלום בית נפלא מאוד, ולא יצטרכו לעצות מבחוץ, כדי ליישב את שלום הבית ביניהם.
(אשר בנחל, כרך כו', מכתב ד' קמ, שנת תשמ"א)
ש – אני חזרתי בתשובה, בעלי והילדים לא, כיצד אוכל לחזק אותם ביראת שמים?
לעורר את הילדים ליראת שמים וכו', זה רק על ידי דיבורים, לדבר ולספר סיפורים מצדיקים, והכול בדרך אהבה ושלום, כי התורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יח).
אם מדברים עם ילדים, מסבירים להם, והולכים בסבלנות – זה פועל אצלם. בפרט, כשמחדירים בהם את מצוות כיבוד אב:
"תכבדו ותייקרו את האבא, זה אביכם, מולידכם, אשר יש מצווה עשה של 'כבד אביך ואת אמך', אפילו שהוא רחוק מהתורה ומהמצוות "וכו'.
כאשר ישמעו דיבורים אלו מהאם, זה בעצמו יעוררם ליראת שמים, וגם האבא יתעורר לבסוף בתשובה, כי יראה את כל בני המשפחה ששבו בתשובה שלמה, אוכלים כשר, שומרים שבת, האישה – האם הולכת בכיסוי ראש, ומעוררת ילדיה לשמור בכבודו, אף שלעת עתה הוא מחלל שבת, אוכל טרפות, בר מינן, על ידי הדברות עמו, וכן הוראה לילדים לכבדו, זה בעצמו ישבור קשיות עורפו ובוודאי לבסוף ישוב הוא וכל בני המשפחה אל צור מחצבתם.
(אשר בנחל, כרך כו', מכתב ד' קמב, שנת תשמ"א)