מספרים על הצדיק הקדוש ר' משה לייב מסאסוב, שהייתה עבודתו כל ימיו בפדיון שבויים במסירות נפש ממש כידוע, ובעת ההיא היה חוק וגזרה קשה, אשר אם איש כפרי היה חייב לשררה כסף החזקת הראנדע (חכירת הפונדק), ולא שילם לו בבוא הזמן הפרעון, תפסו הפריץ בכבלי ברזל וחבשו בבור בית אסורים, וענו אותו בייסורים קשים.
פעם אחת בערב שבת קודש אחר תפילת מנחה, עבר פריץ אחד במרכבתו לפני בית מדרשו של הצדיק ר' משה לייב מסאסוב עם איש ישראלי לחובשו, ומיד רץ הצדיק אליו בכל כוחו, ורצה לפייסו בממון, ולא יכול לפעול אצלו, ובכה בתחנונים ובצחות לשונו המפוארת ולא הועיל.
ועל המרכבה היה גם כן נער קטן, בנו של הפריץ, מה עשה אותו צדיק? אחז בידיו הקדושות את הנער, ויחבקהו וינשקהו, והיה מרבה בבכיות ובתחנונים, שיבקש מאביו לפטור את היהודי.
וכראות אביו את הנשיקות לבנו, נכמרו רחמיו להפצרת הקדוש הנ"ל, ושמע לקול הנער שהמליץ בעבורו, ומיד פטר את היהודי מעל מרכבתו, ונסע לדרכו.
ולקח הצדיק את היהודי לבית המדרש בשמחה גדולה, וירד הרב הצדיק לפני התיבה לקבל שבת, ועמד כחצי שעה בשתיקה כאבן דוממת.
ואחר כך אמר בקול רם: כלבים אומרים במזמור 'לכו נרננה', "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", ואחר כך התחיל 'לכו נרננה'. ובליל שבת קודש אמר הטעם על זאת; כי מורא עלה על ראשו בבושת פנים לפתוח פיו 'לכו נרננה להשם', כי הפה שנשק לנער הערל, היאך יעז פניו לרנן לד', לצור ישענו?! ואחר כך עזרו ה', שעלה בזיכרונו, אשר בפרק שירה הכלבים אומרים באותו מזמור: "בואו נשתחווה ונכרעה" וכו', ונתחזק בדעתו לומר גם כן "לכו נרננה לה'", כי על כל פנים אינני גרוע מהכלבים, אשר הבורא ברוך הוא נתן להם רשות לשיר ולזמר לפניו, גם כן אנוכי אפתח פי בשירה ובזמרה, עד כאן שמעתי.
אשר בנחל חלק יח מכתב ב' תרנג
