פעם אחת סיפר ר' יצחק בן מוהרנ"ת ז"ל לאביו, שנמצא בעיר טולטשין אדם פשוט, והעולם קוראים אותו: ר' נתנאל דער בעל מופת, כי כל אחד שבירך, היו ברכותיו מתקיימות, והיה זה ענין פלא מאוד, כי היה אדם פשוט, וזכה שברכותיו תתקיימנה.
ושאל ר' יצחק את אביו מוהרנ"ת ז"ל: מה דעתו על האיש הזה? והשיב לו מוהרנ"ת ז"ל, שיספר לו מהנהגותיו הטובות שמתנהג, כי מסתמא אם ברכותיו מתקבלות בשמים, הוא מתנהג בהנהגות טובות. ועל כן ציווה עליו, שילך ויחקור היטב אחר הנהגותיו. וכן עשה, והלך וברר אצל אנשים, וכן הסתכל בעצמו, וסיפר אחר כך לאביו את כל אשר ראה.
ענה ואמר על זה מוהרנ"ת ז"ל: בשביל דברים אלו עדיין אין ברכותיו מסוגלות להתקיים, עד שפעם אחת בא ר' יצחק, וסיפר לאביו מוהרנ"ת ז"ל, ששמע שר' נתנאל הנ"ל זהיר מאוד באמירת סדר תיקון חצות, והשיב על זה מוהרנ"ת ז"ל בזו הלשון: היינו דאהני לי, זה מה שמועיל לו שברכותיו תתקיימנה.
כי מי שמרגיל את עצמו לומר בכל לילה סדר תיקון חצות באמת ובלב נשבר, ברכותיו נתקבלות בשמים.
אשר בנחל חלק סא מכתב י"ב תקסה
