הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל, התגורר בשכונה ענייה במאוד מאוד, שכונת משכנות, שהבתים שם מטו ליפול, והעניות שררה בכל פינה.
פעם אחת באה אשתו הרבנית ואמרה לו: בעלי היקר, אני מאוד מקנאה בשכנה החדשה שנכנסה לגור פה. ונבהל הצדיק מאוד, כי ידע שזוגתו צנועה וחסודה, ואינה מתאווה לכלום, ומה קרה שחמדו עיניה בשכנתה?! לשאלתו על מה ולמה?! ענתה, שרואה היא, כי בכל ערב שבעלה חוזר הביתה, היא יוצאת לקראתו בחיוך גדול, ומקבלת פניו בשמחה ובסבר פנים יפות.
ר' אריה לוין התפלא מאוד, והלך לברר העניין.
ולא ארך זמן רב, ונתגלה לו הסיפור כהווייתו: אותו שכן היה בעבר יהודי עשיר, ולו וילה בירושלים, ששווה הייתה הון רב בימים ההם. והיו עסקיו פורחים ומשגשגים ברחבי העולם, כדרך עשיר מופלג ביותר.
יום אחד נכשל בעסקיו, והחל לרדת מנכסיו, עד שנטלו ממנו את כל מטלטליו: ביתו, רכבו, עקלו את כל רכושו וכו', והפך לקבצן, ועבד כפועל פשוט, והיה שבור ורצוץ, על שירד מטה מטה. אשתו, אשר היא הייתה צריכה להתלונן על המצב הקשה בבית, תחת זאת, בראותה את הסבל והשיברון לב של בעלה, גמרה אומר בדעתה, שלא תיתן לבעלה ליפול בשום פנים ואופן.
וכל ערב שחזר מעבודתו, הייתה יוצאת לקראתו, ומקבלת אותו בשמחה עצומה ובחיוך גדול, ומחזקת ומעודדת ומשמחת אותו. ולכן אמרה זוגתו של ר' אריה: אני מקנאת באישה זו, אילו כוחות הנפש יש לה, הלא הייתה רגילה למשרתות, לעוזרות, לעבדים ולשפחות, והנה הגיעה לשפל המצב, וגרה עם בני ביתה בחורבה שמטה ליפול, אך היא לא נפלה ברוחה, אלא עוד חישלה וחיזקה את בעלה בחכמה גדולה.
זו נקראת אישה לחכמה, זה נקרא (משלי יד, א): "חכמות נשים בנתה ביתה". ומזה למדים מהי מעלת גדולת שמחת החיים, מה זה להיות בשמחה, אפילו במצבים הכי קשים.
אשר בנחל חלק נ"ה מכתב י' תקעט