הייתי בחור כבן שבע עשרה, וכבר אז הייתי מקורב לרבנו ז"ל, והיה לי חשק להתבודד ביער, על כן נמלכתי, שבקיץ אהיה בקייטנה של צאנז, שלוש שעות הוצרכתי להציג נוכחות בכל יום, וערכתי לעצמי חשבון, שמשך הקיץ יצא לי תשע מאות שעות התבודדות, הייתי בחור בגיל הנעורים, וזה היה חשקי ורצוני. וחשבתי כך: השכם בבוקר אכנס ליער, ואחר הצהרים שוב עד מאוחר בלילה. הרצון היה רצון טוב, שאיפה נפלאה!
ואכן באתי, והחילותי לקיים את זאת. אבל מאוד מאוד נשאתי חן בעיני הרבי, [מצאנז קלויזנבורג זצ"ל] וכבר בשבת הראשונה בעת הטיש, שאל את הגבאי: היכן הבחור הברסלבר? ורץ לחפשני והביאני, והושיבני בראש השולחן וכבדני מאוד. ואמר תורה באריכות נפלאה, בנויה על ה"ליקוטי מוהר"ן".
עבודתו עבודת הקודש הייתה, ממש לא יאומן כי יסופר, במסירות נפש גדולה היו תפילותיו, בבכי ובדמעות, והיה משליך עצמו לארץ באמצע התפילה, והיה בוכה להקדוש ברוך הוא. למחרת בבוקר, לא רצה לשבת, עד שיביאו את ה'ברסלבר בחור', וכן בסעודה שלישית, ראיתי שאני מפסיד שעות רבות של התבודדות.
וכן באמצע השבוע הוא חפשני – שאלך לטייל עמו, ולא הייתה לי ברירה, והצרכתי לציית לו.
וסיפר לי סיפורים מעניינים מאוד, ופה ושם 'גנבתי' זמן לתוך היער והתבודדתי להקדוש ברוך הוא. אבל כאב ליבי מאוד, אשר תשע מאות שעות בוודאי לא יהיו לי. וחשבתי שבשבת הבאה אוכל להתבודד יותר. והנה בשבת הבאה חוזר חלילה, בליל שבת ובשבת בבוקר שאל: היכן ה'ברסלבר בחור', והביאוני.
ובסעודה שלישית ארע סיפור שלא השכחנו לעולם. מפאת שהנאצים, יימח שמם, הכוהו במכות רצח על ראשו, על כן חש בראשו מידי פעם. וקודם מנחה התעלף, ושכב במיטה בחוסר אונים כשמגבת לראשו. בין כך אנשים התפללו מנחה ואכלו סעודה שלישית, והתפללו ערבית.
ואני בין כך הלכתי ליער והתבודדתי. בשעה שתים עשרה בלילה במוצאי שבת, אני שומע שהגבאי צועק את שמי: 'ברסלבר בחור', 'ברסלבר בחור', הרבי מחפש אותך, והייתי מוכרח לבוא, משום כבודו של הרבי. ו
שמח מאוד בבואי. ואז הלך ליטול ידים, ונמשך עד מאוחר. אחר כך ברך ברכת המזון והתפלל ערבית והבדיל, וסיפר לי כמה סיפורים. ואני תמיד הייתי חי עם חשבון, ואמרתי: "רבונו של עולם, באתי לכאן שיהיו לי תשע מאות שעות התבודדות, והנה בקושי היו לי כארבע עשרה שעות". ונסכם בדעתי, שביום ראשון, אני אורז מטלטלי ונעלם, וכך עשיתי. ומדוע? כי הייתי מתמיד גדול, אהבתי ללמוד, ועל כולם – התבודדתי הרבה.
אשר בנחל חלק נג מכתב י' ריט.
וכשהייתי בימי בחרותי בשובתי שבת אצל הרב הצדיק מקוליזנבורג שליט"א (זי"ע), שהוא אש להבה בעבודת התפילה וגאון בתורה, ובליל שבת אמר תורה על פי הקדמה מרבנו ז"ל לכבודי, וכשהזכיר את שם רבנו ז"ל, עמד מלא קומתו, ואחר התיישב. וכל זה ראיתי בעיני. ואז בתוך תורתו ושיחתו הקדושה ענה ואמר : כשהגיע פעם ראשונה הספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" [והזכיר עוד פעם את שם רבנו ז"ל ועמד] אל זקנו הרב הקדוש מצאנז זי"ע, למד את זה כל הלילה, ואמר כך : אתם יודעים מה זה לילה לזקני הקדוש? הרי כל עבודתו הייתה כל הלילה, ולילה שלם מסר את עצמו כל כולו בעבור הליקוטי מוהר"ן הקדוש! והחל לבכות מרוב התרגשות.
ובזו הלשון אמר, וחזר על זה כמה פעמים בהתרגשות גדולה ובדמעות על לחייו: "איין נאכעט אוועק געבין פארין הייליגען "ליקוטי מוהר"ן" דער זיידע, דער זיידע, דער היילגיע זיידע (לילה אחד למסור בעבור הספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" סבא קדישא, סבא קדישא), וזלגו עיניו דמעות. וזאת ראיתי בעיני.
אשר בנחל חלק נ"ט י"ב לה
וכן הראה לי פעם אברך אחד, שיש בספריה של אביו חלק אחד מ"ליקוטי הלכות", עם החתימה של הצדיק הקדוש מצאנז זי"ע. וידוע גם אצל נכדיו, אשר הפליג מאוד במעלת מוהרנ"ת ז"ל עד מאוד, ואמר עליו בזו הלשון : "אברך זה היה בקיא בחסידות עד מאוד".
אשר בנחל חלק קנד מכתב לט תתפד.
