ראיתי בספר מובא, אשר בעת שנתחדשה הרכבת בפעם הראשונה, כדי שלא יחששו בני אדם, נתנו רשות לכל הרוצה לנסוע בחינם דרך קצרה, ואז נסעו חכמי בראד, שהיו חכמים ויראי ה', ובדרך נסיעתם פלפלו אם צריכים לברך ולהתפלל תפילת הדרך בנסיעה כזו או לא, כי זה דבר חדש, ובתוך כך התפוצץ הקיטור, שנתבשל שם המים שמוליכים את הרכבת, והיה פחד גדול לכול הנוסעים, והזק ניכר לרכבת, אך לא היה שום אסון בנפשות, אז ראו חכמי בראד בחוש, כי מן השמים הראו להם, כי גם בזה צריכים תפילה, להינצל ממכשולים ופגעים רעים.
ולכן כהיום שנתחדשו רכבים ונוסעים במהירות מופרזת, וישנם כל מיני טיפוסי אנשים בחוצות, ומאוד מצוי תאונות דרכים, רחמנא לישזבן, על כן מה מפסידים בזה שאומרים: "יהי רצון", של תפילת הדרך. וידוע שהרבה צדיקים היו רגילים לומר בכל יום תפילות מדעתם. המתחילות: "יהי רצון מלפניך הוי"ה אלוקינו" וכו'. וכן שמעתי לספר מהרב הקדוש רבי מנדל מרימנוב זי"ע, שאמר, שעד שהוא מתפלל שחרית, הוא כבר אומר עשרים וששה "יהי רצון", שבהם התפלל כל מיני תפילות.
אשר בנחל חלק כו' מכתב ד' קטז
