היה לי שכן רוסי. יום אחד בא אלי בתלונה, היות שהיה שלג כבד וקפא על גג הבניין שלנו, והנה חתיכת קרח נפלה על רכבו, ושברה את השמשה וכו', הוא רוצה שאשלם לו את הנזק.
ושאלתיו: מי אמר שנפל הקרח מגג דירתי, אולי מגג דירתך, כי לא ראינו מאיזה כיוון נפל הקרח, ואפילו אם נפל הקרח מגגי, וכי אני אשם בזה, ובכלל – מדוע החנית את רכבך למטה?! ולא נאות לקבל את דברי, ולקחני לבית משפט, ולעדות נטל בחור אחר רוסי רווק, שהיה רגיל לילך תמיד במכנסים קצרים ובסנדלים ללא גרבים, אף בקור הגדול ביותר.
ותכף כשנכנס אותו בחור לבית המשפט, כשראה השופט אדם שאינו מתבייש לבוא לפניו בזלזול כזה, במלבוש בלתי הולם, איבד עשתונותיו וצעק לשוטרים שסביב: תגרשו אותם מכאן תיכף ומיד, וקרע את התיק וביטל את התלונה לחלוטין.
זה היה שופט כושי ערל טמא, אשר הבין שצריכים להתייצב לפניו בכבוד, מכל שכן וכל שכן באין ערך כלל שצריכים להיכנס לבית המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בדרך ארץ ובכבוד גדול מאוד, ואוי לו למי שמזלזל בבית הכנסת, אוי לו למי שמדבר בבית הכנסת, ובפרט דיבורי סרק, חס ושלום.
אשר בנחל חלק מג מכתב ז' תה.
