כשזכיתי להתקרב אל רבנו ז"ל, הייתי כבן חמש עשרה וחצי, ואחר כך החלו עלי צרות גדולות מאוד, דיברו עמי רבנים גדולים וראשי ישיבות, וניסו להשפיע עלי לעזוב את רבנו ז"ל. ולא היו אלו סתם אנשים, אלא אנשים נשואי פנים ומכובדים, יראי שמים, למדנים עצומים, ואהבו אותי מאוד, ורצו כמובן רק לטובתי, וניסו בכל דרך להשפיע עלי לעזוב את רבנו ז"ל.
והסבירו לי כל מיני הסברים, והייתי צעיר כבן שבע עשרה כששידלו אותי לעזוב את רבנו ז"ל, והיה לי האומץ לומר לכולם: אם אתם תוכלו עכשיו להוריד מלאכים מהשמים, חתיכות אש יבואו מלמעלה, וכל מאלך של אש יצעק: תעזוב את רבנו ז"ל – אגרש אותם. כל כך הייתי חזק בזה!
וזה לי כבר קרוב לשלושים שנה, שאני יודע מרבנו ז"ל.
אני זוכר שפעם אחר החתונה רצו לנתקני מרבנו ז"ל בכל הכוחות, ואז לא היה רבנו ז"ל כל כך מפורסם בעולם. וקפצתי ונשבעתי, שלא רק שלא יצליחו להוציאני מרבנו ז"ל, אלא אני אמלא את כל העולם כולו עם ספרי רבנו ז"ל, וגם את השם שלי אני מוסר לרבנו ז"ל.
והתבוננו בכל ספרי רבנו ז"ל שנדפסו בשנת תשכ"ה, מה כתוב שם – מה הודפס, ותבינו את אשר אני מכוון, שמסרתי את שמי בשביל רבנו ז"ל.
והפצתי את אור רבנו ז"ל בכל העולם כולו בפרוטות. ומאז תשכ"ה ועד עכשיו – עשרים שנה, אין יום שלא נפיץ את אור רבנו ז"ל בעולם.
[ואני כבר לא רוצה להאריך מה שקרה עם כל אלו האנשים שניסו לנתקני מרבנו ז"ל, וניסו למנוע אותי מרבנו ז"ל, לכולם היה סוף לא טוב.
אבל אל תחשבו שהיו אלו אנשים פשוטים – אלא מורמים משכמם ומעלה, וניסו בכל מיני דרכים בטוב וגם ברע, אך העלו חרס בידם, ולבסוף נתבטלו מן העולם].
אשר בנחל חלק נא מכתב ט' תקלח.
