מספרים, שפעם אחת הוצרך ר' נחמן טולטשינער ז"ל לישועה גדולה בגשמיות (כי היה אז שעתא דחיקא ליה מאוד), ולא שאל את מוהרנ"ת ז"ל, רק נתעורר מעצמו, ונסע לעיר אדעס, ששם היה לו דוד עשיר גדול, והיה נסכם בדעתו בביטחון חזק, שדוד זה יעזור לו, כי הוא בטבעו איש טוב, ומחמת שהיה עני גדול, ולא היה לו אפילו על הוצאות הדרך, על כן הלך הרבה רגלי, עד שהגיע אל דודו בעיר אדעס, ותכף ומיד כשרק דפק על הדלת, ודודו ראה אותו, נתן לו שלום, רק עם כמה אצבעות, ואמר לו: "איני יכול לדבר עמך עכשיו", וסגר עליו את הדלת.
והוא מרוב מרירות לבבו וחלישות דעתו התחיל לבכות אליו יתברך: "ריבונו של עולם, אן דעתי, אן שכלי, אן חכמתי שיגעתי כל כך עד שבאתי לכאן, ובטחתי בבשר ודם, אשר היום כאן ומחר בקבר".
ומרוב כאב לב התחיל לילך במהירות, ונסכם בדעתו לצאת מהעיר (כי לא היה יכול מרוב צער ללון בעיר אחת עם דוד כזה, אשר אינו מכניס אורח, אפילו למעט מים). והזדרז עד שהגיע לכפר קטן סמוך למנחה, ובא עם החבילות לבית הכנסת, ושם את המזוודה שלו (שקורין רענצל) על יד הדלת, ומרוב שברון לב עמד ליד הקיר והתפלל מנחה בבכיות עצומות ובלב נשבר, והתבודד כך עם פניו אל הקיר זמן הרבה – "הייתכן ריבונו של עולם, שבטחתי בבשר ודם?!" ובין כך נתעורר איש אחד (והוא היה הגבאי של בית המדרש), ונכנס במחשבתו אולי אדם זה הוא צדיק נסתר, ובכן הלך לאסוף בעבורו כסף, ור' נחמן טולטשינער ז"ל, עמד עדיין עם פניו אל הקיר, ולא ידע שום דבר.
אחר כך כשרצה כבר לנסוע לדרכו, ניגש אליו הגבאי הנ"ל, ומסר לו סכום גדול, והודה לו, ונסע אל ביתו, ונסכם בדעתו לנסוע קודם אל עיר ברסלב אל מוהרנ"ת ז"ל, והקדים אותו מוהרנ"ת ז"ל בזו הלשון: אתה הייתה נצרך לישועה, הייתה צריך לנסוע לאומן אל ציון רבנו ז"ל, ומחמת שבטחת בבשר ודם, נארע לך דבר כזה, שיגרשו אותך, ויהיה לך לב נשבר, ותתודע, אשר אין לאדם שום בית מנוס, כי אם אליו יתברך.
אשר בנחל חלק כ' מכתב ג' כג
