הרבי רבי אלימלך זי"ע, הלך עם אחיו הרבי רבי זושא מאניפולי זי"ע בגלות, כי כך היו דרכי הצדיקים, לילך בגלות עם שכינת עוזו יתברך.
והנה לילה אחד הגיעו לאיזה כפר, והתאכסנו אצל איזה מוכסן, שנתן להם מקום לינה. ובתוך כך נגנב למוכסן באותו לילה סוס. היה זה סוס מיוחד, בריא וחסון, ששימשו לפרנסתו.
ושני האחים הקדושים עזבו למחרת את המקום והלכו להם, והמשיכו לנדוד מכפר לכפר. המוכסן קם בבוקר וראה שהסוס אינו נמצא, ושאל לעבדיו ולא ידעו. אמר אחד: "אני חושב ששני העניים שלנו פה, הם אשר גנבו אותו".
בכעס וברציחה הלך המוכסן לשכן, לווה ממנו סוס, והחל לדהור ביער ולחפש את שני העניים, הלא הם שני האחים הקדושים.
ופגשם ושאלם: "היכן הסוס שלי שגנבתם?" וענו ואמרו: "איננו יודעים מה אתה מדבר, אנו יהודים ישרים". והוא באחת: "גנבים אתם, היכן החבאתם את הסוס?" ולא נתקררה דעתו עד שהסיר חגורתו, והכה בהם מכות נמרצות, ושניהם בכו בכיות גדולות, והתחננו לפניו: "עזוב אותנו, לא גנבנו את הסוס, איננו יודעים מה אתה מדבר".
והוא המשיך להפליא בהם מכותיו. ולבסוף אחר שראה שאינם משתפים פעולה עמו, עזבם לנפשם. והמשיכו בדרכם בצליעה ובגניחה נוראה מתוך כאבים. וענה ואמר הרבי רבי זושא זי"ע, מה אם כשאדם לא חטא כלל, אלא רק לא חשב רגע מהקדוש ברוך הוא, ותראה אילו מכות קיבל?! על אחת כמה וכמה כשאדם חוטא, בר מינן, אילו מכות יקבל?!
אשר בנחל חלק נ"ב מכתב י' לה.
