פעולת הצדיק – נישואי הוריו של רבינו ולידת אחיו

נישואי הוריו של רבינו ולידת אחיו

כשהגיע הילד שמחה לגיל הבר מצוה, וכן הבת פייגא הגיעה לגיל נישואין, אז נזכרה הצדקת מרת אדל בדברי אביה הבעל שם טוב, שאמר: "דאס אינגל גיפעלט מיר" (הילד הזה מוצא חן בעיני). ושאלה את עצמה: 'למה הוצרך אבי הקדוש לומר לי דברים אלו, אין זה כי אם שרצה שאשתדך עם הילד'. ונגמר בדעתה, וכן היה, שנישאו זה עם זו – הילד שמחה וביתה פייגא.

אחר שנישאו, לא היו להם בנים. והיתה הצדקת מרת פייגא רגילה לילך תמיד על ציון זקנה הבעל שם טוב הקדוש והתפללה שם, שתזכה לבנים. וכן היה, ונתעברה וילדה בן, וקראה שמו ישראל על שם זקנה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע.

	שטר כתובה

פעם אחת בהיותו עוד ילד קטן מאוד נחלש מאוד והתחיל לגווע, רחמנא לצלן, ואמו מרת פייגא תכף ומיד לקחה אותו על זרועה ורצה אל ציון הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ובכתה שם מאד מאד: "סבי, סבי, זהו הבן יחיד שלי, והוא הולך וגווע, רחם עלי והחייהו!" (יש אומרים, שכבר מת הילד). והיא הניחה אותו שם בציון זקנה והלכה לביתה בבטחון חזק, שיבריא הילד בזכות זקנה. וכן היה שהילד התחיל להבריא ובכה שם כדרך תינוק. ואנשים שמעו קול תינוק בציון הבעל שם טוב הקדוש, והלכן לשם ולקחוהו, עד שבאה אמו ולקחה אותו.

בלילה בא אליה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בחלום בקובלנה גדולה: "למה עשית זאת? כי הוצרכתי לחפש בין אלפים ורבבות נשמות את נשמת בנך". ומאז נשתנתה צורת הילד מאוד, והיו נדמים פניו כפני מת ממש. וכשהלך ברחוב, פחדו ממנו וקראו אותו "ר' ישראל דער טויטער" (ר' ישראל מת). ואחר כך לא האריך ימים.

אחר כך ילדה מרת פייגא בת וקראה שמה פערל, והאריכה ימים רבים. בעלה הראשון היה ר' צבי מטשהרין ז"ל ואחר כך נתאלמנה ונסעה לארץ ישראל, ונישאה לר' פנחס מאיר ז"ל, ואחר כך נתאלמנה גם ממנו (כשמוהרנ"ת ז"ל היה בארץ ישראל בשנת תקפ"ב, עוד פגש אותה שם).

ואחר כך ילדה מרת פייגא בן שני וקראה לו יחיאל על שם אביה, בעלה של אמה הצדקת מרת אדל.