|
||||
|
||||
האבא נעדר, ובשבת: נשמת רבינו ירדה לעולם
ר' שמחה ז"ל – בעלה של מרת פייגא ואביו של רבינו נחמן מברסלב זי"ע, היה צדיק גנוז מאד והיה עובד ה' נפלא דבוק בדבקות אמת בו יתברך. היו יכולים לעבור עליו ימים שלמים שלא ידע איפה הוא נמצא בעולם, מרוב דבקותו בו יתברך, בתפלה והתבודדות ובשמות ויחודים. לא היתה לו שום שייכות אל זה העולם כלל מרוב קדושתו ופרישותו ודבקותו בו יתברך.
פעם אחת יצא מביתו ולא חזר, ועברו כמה שבועות, ועדין לא חזר. ובתוך כך הגיע ליל טבילה של אשתו הצדקת מרת פייגא, וזה היה בליל שבת. כשהגיע ערב שבת קודש, ובעלה עדיין לא בא, היתה לה עגמת נפש גדולה מזה, כי הלילה הזה יהיה לה ליל טבילה.
מרת פייגא הייתה צדקת גדולה, ועל כן בבוקר בשעת הפרשת חלה ייחדה ייחודים, כדי להתודע היכן בעלה, ואם יבוא הביתה לשבת קודש, אך לא ראתה שום דבר, והצטערה מאד. אחר כך בשעת הדלקת הנרות התחילה שוב לייחד ייחוד, כדי להתודע היכן בעלה ואם יבוא הביתה לשבת קודש, אך גם אז לא ראתה שום דבר.
מחמת שהיתה דרכם להדליק נרות בערך שעתיים קודם צאת הכוכבים, יצאה אחר הדלקת נרות אל ציון הבעל שם טוב הקדוש ובכתה שם הרבה מאד: מה לעשות, האם תלך אל בית הטבילה? האם בעלה יחזור לשבת קודש? ויחדה שם הרבה יחודים, עד שנתגלה לה הבעל שם טוב הקדוש ואמר לה: "ער וועט קומען, ער וועט קומען, ער איז שוין און תחום שבת" [הוא יבוא, הוא יבוא, הוא כבר בתוך תחום שבת].
וכן היה, שבא ונכנס אל בית הכנסת וקיבל שבת קודש, והאריך בתפילה מאוד מאוד בדבקות נוראה ונפלאה מאוד מאוד, כמעט בהתפשטות הגשמיות לגמרי. והיא הלכה בין כך לבית הטבילה.
והיתה עבודתו של ר' שמחה בליל שבת קודש הזה יוצאת מן הכלל, ההכנה לקידוש ארכה זמן רב, והדבקות והשמות והייחודים שייחד בשעת קידוש ובשעת אכילה היו להפליא. ובלילה הזה נמשכה נשמת רבנו ז"ל בעולם, ונתעברה אמו הצדקת מרת פייגא. |
||||
|
||||
|