שאלה: מאת נחמן: לכבוד מוהרא"ש שליט"א. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר שלח י"ד סיון ה'תשע"ד
שלום וברכה אל נחמן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. בוודאי שגם במקווה גברים צריכים להקפיד לכתחילה שיהיה עם השקה למי גשמים וכו', ואם יכולים לטבול במעיין אין למעלה מזה בטהרה. ידוע שרביז"ל הקפיד מאד מאד על טבילת מק וה, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קכ"ג) שמקוה אינה מזקת כלל, והדאקטיר שיאמר לו שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל. אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף, כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזיעה, שדרך שם יוצא הזיעה מן האדם, והם צריכין להיפתח, כי אם נסתמין נקבי הזיעה יוכל לחלש וליפול לחולשה, חס ושלום, ועל ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזיעה, וזה טוב מאד לבריאות הגוף. רק שלא יהיו המים קרים ביותר, כי אז מיא מטרשי להנקבים, אבל כשאין המים קרים מאד, אזי הטבילה בהם טובה מאד; ואין צריכים ראיה יותר טובה מזו, ובפרט בענין תיקון הכללי, רביז"ל אמר "התיקון הראשון זה מקוה. ואצל חסידים מאד מאד מקפידים לטבול בכל יום במקוה טהרה, כמובא בספר (מאור ושמש אמור ד"ה ונראה) וזו לשונו: ובזמנים הקודמים, שהיה דבר השם יקר בימים ההם, ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל, זאת היה מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו. והכת שבתי צבי ימח שמם שהיו אז בימים ההם ומזה נעשו אפיקורסים שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף, והיה העולם שמם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם – הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ואדמו"ר הרבי רבינו אלימלך נשמתו בגנזי מרומים, והם פתחו שער להשם צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו, שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו וכו. הכלל העולה מזה – מי שהוא לומד פשטות התורה בלתי טהור אזי אינו יכול להשיג בשום אופן מה היא יראה, ומי שהוא לומד ספרי קבלה ואינו זהיר בטבילה זו יוכל לבוא חלילה לידי אפיקורסות והוא מטמא נפשות ישראל הנגררים אחריהם, אבל אם האדם מקדש ומטהר עצמו מקטנותו וכל ימיו הוא לומד על טהרת הקודש הוא משיג יראת הרוממות והוא יכול לקרב את נשמות ישראל להבורא ברוך הוא ולהכניסם בגופי התורה ומצוות ויראת שמים, ואור קדושתו מופיע על תלמידיו ותלמידי תלמידיו ההולכים בעקבותיו עד סוף כל הדורות. הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשר לי תמיד בשורות משמחות.
|