ידוע, כי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היו מאוד מאוד דבוקים ברבם, וכן תלמידי המגיד הקדוש זי"ע, היו מאוד מאוד דבוקים בו, וכל מה שציווה לתלמידיו – קיימו תיכף ומיד, בלי שום פקפוק וספק. וסיפר הרב הקדוש רבי שניאור זלמן מליאדי ז"ל (הבעל התניא והשולחן ערוך), שהייה שורה אצלם פחד כזה מרבם המגיד ז"ל, שתכף כשרק שמעו את הפסיעות שלו ללכת (כי היה הולך קשה, וסחב את רגליו על הארץ), נפל עליהם אימה ופחד, ועל ידי ריבוי הפחד והיראה שהיה להם מרבם, על ידי זה דיקא קיבלו ממנו הרבה.
פעם אחת ציווה הרב המגיד זי"ע לתלמידו הרב הקדוש רבי אהרן קאלינער ז"ל, שייסע לביתו, אבל דרך איזו עיר ידועה, והוא תיכף ומיד נטל את החפצים שלו ונסע, בלי שום שאלות ופקפוקים, וכשהגיע אל העיר ההיא שציווה עליו – היה לילה, ולן שם. ויהי בבוקר כשרצה להתפלל, החל לחפש באמתחתו, וירא והנה שכח את הטלית והתפילין שלו אצל הרב המגיד זי"ע, ודרכו שאף פעם לא התפלל בטלית ותפילין שאולים, אזי תכף ומיד נזדרז וקנה טלית, והכניס בו ציצית, והלך אל סופר וקנה אצלו זוג תפילין. ויהי בעודו אוחז התפילין, החל לרעוד מאוד, וזעק להסופר: "רשע, אתמול באת על אשת איש, והיום אתה מוכר תפילין"?! "רשע, תודה ותתוודה על חטאיך". והסופר מאוד מאוד נבהל, והחל לבכות, והתוודה לפניו, עד שעל ידי חקירות ובדיקות מדבריו – נתגלה לו, שהיו שם הרבה בעלי עברות, רחמנא ליצלן, והיה צריך לסדר גיטין ליותר ממאה אנשים ונשים, ודיבר לפניהם דיבורי כיבושים, וכולם הסכימו כבר לקבל גיטין כפי ההלכה, רק בעניין אחד היה לו איזה ספק, אזי נסכם בדעתו שהוא צריך לחזור אל רבו המגיד, ולשאול ממנו. וכן עשה, ונזדרז ונסע חזרה.
ויהי בבואו אל רבו, סיפר לפניו את כל מה שנארע לו, וגם אודות השאלה שיש לו, ענה ואמר לו הרב המגיד זי"ע: חזור לעיר, אך הפעם תיקח עמך את הרב הקדוש ר' מנחם מענדל מויטעבסק ז"ל, שיודע פוליש (פולנית), וגם תיקחו עמכם את הבגדי לבן של שבת קודש, וכן עשו. ותכף ומיד נסעו לשם.
ויהי בדרך, ענה ואמר הרב הקדוש ר' מנחם מענדל ז"ל, היות שאנו נוסעים לעיר הנ"ל לסדר את הגיטין, למה נוצרך לדבר פוליש, ולמה לנו ליקח בגדי שבת, אין זה אלא, שרבנו רואה ברוח קודשו, שהרשעים התחרטו מכל העסק, והלשינו לשר העיר עלינו, ורוצים לעשות לנו איזו רעה, ובכן נסכם בדעתם להתלבש בבגדי הלבן של שבת קודש וכך נסעו.
ויהי בהגיעם אל מחוז חפצם לעיר הזו, כן היה, שכבר חיכו עליהם שוטרים, ויקחו אותם אל השר. ויהי כבואם אל השר לבושים בבגדי לבן, מצאו חן בעיניו, ויקבלם בכבוד גדול, ויצו אליהם לישב, וישאל אותם: תאמרו לי רבנים יקרים, למה באתם אל העיר הזאת? והשיבו: היות שאנו רואים, שנגזרה גזרה רעה של מגיפה על העיר, ועל כן באנו אליך להודיע לך, שיש כאן ניאוף גדול מאנשים, ופרטו לפניו את כל הרשימה של האנשים הנזכרים, ואמרו לפני השר: רק בזאת ירד הקטרוג, אם כל האנשים יתגרשו לפנינו כדין.
ותכף ציווה השר לתפוס את האנשים הנזכרים ולהביאם לפניו, והתחיל לצעוק עליהם: איך מלאכם ליבכם להלשין על אנשים קדושים אלו, לומר שהם צבועים, תנו תודה לפני ותתוודו, ותקבלו גט פיטורים, ואם לא – אני הורג אתכם, ויפחדו מאוד מאוד מהשר והתוודו, וכולם קיבלו גט פיטורים והלכו בבושה.
אשר בנחל חלק לד מכתב ה' תסא
