מסופר, שליד מעז'יבוז היה כפר קטן, ובו גר יהודי והיה לו בית מרזח, וכל מה שבירך התקיים, ולא הבינו במה כוחו, יהודי חוכר בית מרזח, מוכר כל היום יין שרף לגויים, ומזה הרוויח.
וזה היה בזמן הרב הקדוש בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא, ובאו תלמידיו ושאלוהו לפשר הדבר, או שזה בא מהקדושה, או חס ושלום, זה בא מהסטרא אחרא, כי הרבה פעמים הסטרא אחרא, מראה מופתים וניסים, כדי לתפוס בני אדם במצודה, והיות שאף אחד לא ידע לומר במה כוחו של החוכר הזה, אמר הרב הקדוש מאפטא זי"ע: אני אתחפש והלך לתהות על קנקנו, ולראות במה כוחו, ובא אליו וראה שיהודי זה קם בבוקר מוקדם, מתפלל ותיקין, ותכף ומיד הולך לבית מרזח ומוזג לגויים לשתות, ואחר כך מתפלל מנחה, ומעריב, ובלילה לומד, הולך לישון וקם, וכך היה אצלו שלושה ימים ולא ראה דבר, אבל דבר אחד נתברר אצלו, שזה מהקדושה ולא מהטומאה, כי יהודי זה נזהר להתפלל השלוש תפילות ונטילת ידיים, וזה סימן שהוא מהקדושה, אבל לא ידע במה כוחו.
והחליט שישאל את בעל בית המרזח על העניין, ויגלה לו שהוא הרבי מאפטא, וגוזר עליו שיגלה לו במה כוחו, וכן עשה ששאלו: מה עשית בשביל הקדוש ברוך הוא שכל ברכותיך מתקיימות?! ענה ואמר: כיון שאתם תלמיד חכם אני אומר לכם את האמת, בטבעי אני בעל בטחון חזק, אני בוטח רק בהקב"ה, כי אני יודע שאין לי בזה העולם רק את הקב"ה, והיו לי ימים קשים מאוד בהחיים, ולא הלך לי, עד כדי כך, שהיו זמנים כאלו שלא היה לי מה לאכול, והחילותי לבקש מהקב"ה, שאין לי מה לאכול, ומה אעשה, וכך בכיתי להקב"ה, וקיבלתי על עצמי שאלך לקחת את הקב"ה לשותף בכול עסקי, מהיום והלאה מה שארוויח אבקש את הקב"ה שאתחלק עמו חצי חצי, והנה למחרת היום כשבאתי מהשדה לעיר אני מכניס את ידי לכיסי, ואני מוצא מטבע של זהב, ואני בטוח שזה נתן לי הקב"ה, לקחתי את המטבע ופתחתי עסק, והחילותי להצליח, והייתה לי קופסה וכל מה שהרווחתי החצי הראשון הכנסתי בקופסה-זה בשביל הקב"ה, והחצי השני לקחתי בשביל עצמי, וכך הצלחתי ומאז אני מתנהג כך, עומד בכול יום בחנות, ומוכר לבית המרזח, חצי של הקב"ה וחצי זה שלי.
ותכף ששמע הרב הקדוש מאפטא זי"ע אמר: עכשיו אני מבין למה כל ברכותיו מתקיימות, כי הרי הוא שותף של הקב"ה, אם אחד שותף של הבורה יתברך שמו בוודאי יצליח. ובזה אנו יכולים להבין, שהתחלת ההגדה אנו אומרים: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים", זה האוכל שאכלו אבותינו במצרים, עכשיו אנו מכריזים: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך יבוא ויפסח". למה אנו מתחילים את ההגדה בדבר זה? אלא אנו מגלים להקב"ה ריבונו של עולם, אנו עושים אתך שותפות, אם יהיה יהודי שצריך ישועה, אם יהיה יהודי שצריך עזרה, אנו מוכנים לעזור, וזו התחלת ההגדה, זו התחלת סיפור יציאת מצרים, רק בזכות זה זכינו לצאת ממצרים, שעשינו חסד זה עם זה, שלא עזבנו זה את זה, דאגנו אחד בעבור זולתו.
(אשר בנחל כרך קכח' לא' מו).
