בהיותי פעם אחת בארץ ישראל, הייתה למטוס נחיתת חרום באנגליה, היות שנוצרו כמה תקלות וכו'. והייתה זו לי הפעם הראשונה להיותי במדינה זו, היה זה יום חמישי בערב, והוצרכתי לשבות שבת באנגליה. ולהיכן אפנה?! ברוך השם, יש לי תמיד את הקדוש ברוך הוא, ואני מדבר אליו ומבקש ממנו כל מה שאני צריך, ויודע שכל מה שעושה הבורא יתברך שמו הכול לטובה וכו', והנה הופיע איזה עשיר והזמינני לשבת. ותכף אחר כך הגיעו עוד אנשים וביקשוני להתארח אצלם, וחששתי שמא תהיה קנאה ושנאה. והנה לזוגתי היה דוד שם, והלכנו לבקרו, והזמיננו לשבת, ועניתי בחיוב, וכך גרמתי שלא תהיה קפידא עלי משום אדם שהזמינני קודם לכן וכו'. הדוד הזה עסק במסחר של ספרים עתיקים, והתעשר מזה מאוד.
אחר סעודת השבת הלכתי לנוח, וכמו שאומר האר"י ז"ל: ש'נה ב'שבת ת'ענוג – ראשי תבות: שב"ת.
החדר שנתן לי לישון היה חדר ספרים גדול. והיות שאני אוהב ספרי קודש, נטלתי מהמדף איזה ספר, וראיתי שהיה זה סידור ישן מאוד, דפדפתי בו וראיתי בברכות במקום ברכת: "שלא עשני גוי", "שלא עשני גויה" שכתוב: "שעשני יהודי", והיה פלא גדול בעיני. ודפדפתי הלאה, וראיתי שזה סידור עתיק של לפני כמה מאות שנים, ותכף גיליתי שהסידור הזה נדפס בעת גזרות שמד, ופחדו אז מהגויים, ולכן לא יכלו לכתוב: "שלא עשני גוי" וכו', כי הכמרים הסיתו את המון העם, והצנזורה הייתה קשה מאוד. ותוך כדי דפדוף שאני קורא: "שעשני יהודי" וכו', נפלתי בשינה. וכך חלמתי באמצע השינה: למה באמת שלא נברך את הברכה בכל יום באופן חיובי: "ברוך אתה ה' שעשני יהודי", ועלה במחשבתי באמצע השינה, אם היינו מברכים: "שעשני יהודי", היה בא הסמ"ך מ"ם ושובר אותנו: אתה יהודי?! את יהודייה?! כך נראה יהודי?! בוש והכלם, זה נקרא לקיים מצוות?! אתה לא צדיק, את לא צדקת, והיה מחליש דעתנו.
ולכן תיקנו את הברכה באופן שלילי: "שלא עשני גוי". מה שרק לא יהיה, אני כן צדיק או לא צדיק, אפילו אין לי שום מצוה, אבל אין יכולים לשבור אותי, כי מה שרק לא תגידו גוי אני לו. ונתעוררתי מן השינה. ואז ראיתי באמת, שזו הכוונה הכי טובה. אדם צריך לדעת, אפילו אין לו שום דבר רק שלא עשני גוי – זו השמחה הכי גדולה, ואין עוד שמחה יותר גדולה מזו, שלא נבראתי גוי.
אשר בנחל חלק מח מכתב ח' תשעב